יואב רוזן נולד בירושלים בשנת 1980. שירת ככתב צבאי בביטאון חיל האוויר. בוגר האוניברסיטה העברית בירושלים בלימודי סוציולוגיה, אנתרופולוגיה ויחסים בינלאומיים, בוגר לימודי תסריטאות בבית הספר לקולנוע ולטלוויזיה ע"ש סם שפיגל ומוסמך האוניברסיטה העברית מטעם התכנית ללימודי תרבות. משמש כעורך ומבקר ספרות, ושימש כמנחה סדנאות כתיבה. בעשר השנים האחרונות התפרסמו סיפוריו הקצרים באנתולוגיות ובכתבי עת ובמסגרת תחרות הסיפור הקצר של עיתון "הארץ". ספרו "קופי ופייסט" זיכה אותו בפרס שרת התרבות לסופרים בראשית דרכם.

איך נולד הספר?

הספר התבשל שנים ארוכות. סיפור ראשון מתוכו התפרסם ב-2004, והאחרון מתוכו נכתב ב-2012. לאורך עשר שנים התפרסמו סיפורים מתוך הספר בכתבי עת. אחד מהם, "איפה דורי?", עוּבד גם לתסכית רדיו. בשלב עריכת הספר, שב והופיע טקסט שהחל להיכתב ב-1999, עבר שלושה גלגולים מרכזיים ונשכח, עד שהפך לאחד הסיפורים בחטיבה השנייה של הספר, שנקראת "אלה שהיו לפנינו".

איך זה לכתוב? קשה? קל? It's complicated?

קשה, קל וקומפליקייטד, לא בהכרח בסדר הזה: סופר האימה סטיבן קינג כתב פעם (ויפה מאוד) על כתיבה. הוא שאל מהי כתיבה, וענה שכתיבה היא טלקינזיס, היכולת להעביר דבר – רעיון או רגש – ממקום אחד בזמן למקום אחר. והזכרנו אימה, כן? אבל כמו שהזמרת והפסנתרנית טורי איימוס אמרה, "There’s a place you go when you play like no other place I’ve ever been". אבל איך זה לכתוב? קפקא ניסח זאת כך: "אני עומד על מישורת החשמלית ואין לי כל ביטחון לגבי מעמדי בעולם הזה, בעיר הזאת, במשפחתי." (בתרגום אילנה המרמן).

איך חגגת וציינת את פרסום הספר?

הספר הגיע מהכריכייה ביום השני של שבוע הספר הקודם, כך שקרקס גדול מזה לציון הספר, במונחים מקומיים, לא יכול היה להיות. קצת קודם לכן, בחג השבועות, נכנעתי לרעיון ישן: נסעתי לבקר את ההורים שלי, שגרים בירושלים, ולקחתי איתי את ההגהות האחרונות. קראתי בפניהם את הנוסח הסופי של גב הספר, ולעצמי אמרתי: הבאתי את הביכורים לירושלים.

אלו דברים מפתיעים קרו בעקבות פרסום הספר?

ממרחק של שנה, הנה שניים: אחרי ראיון מצולם על הספר הוזמנתי על ידי המפיק להשתתף בקבוצת קריאה שמתכנסת לקרוא את "אתיקה" של שפינוזה. פגשתי בה אנשים שאולי לא הייתי פוגש אחרת. ולמרות שסיפורים קצרים הפכו לסוגה מוקצית כמעט באקלים המו"לי, "קופי ופייסט" הופיע ברשימת הספרים הכי טובים של השנה ב-mako ובסיכום השנה של ynet.

איזה ספר מונח ליד המיטה שלך, ולמה דווקא הוא?

המחזה "הנערות ההולכות בשנתן" של רונית מטלון והנובלה "סיפור חלום" של ארתור שניצלר, כי אני תמיד קורא במקביל יותר מספר אחד.