אביטל הררי נולדה בחורף 1966, בת שביעית למשפחה בת תשע נפשות, וילדותה עברה עליה גם בחברתם של בעלי חיים רבים שמשפחתה גידלה. עוד בהיותה ילדה בבית הספר היסודי אהבה לקרוא. אז היא התחילה לכתוב שירה, ועד היום שמורה עמה מחברת השירים הראשונה שלה. עורכת דין בהכשרתה, ובימים אלו מסיימת את לימודי התואר השני בספרות השוואתית באוניברסיטת חיפה וכן עורכת סדנאות לכתיבה יוצרת.
איך נולד הספר?
הספר נולד לאחר שנים רבות של כתיבה למגירה, אחרי פגישה עם המשוררת הנפלאה נורית זרחי במסגרת סדנה לכתיבה יוצרת. עידודה ותמיכתה הם חלק נכבד מלידתו של הספר.
איך זה לכתוב? קשה? קל? It's complicated?
כתיבה היא מלאכה מורכבת היות שמה שעולה על הכתב הוא תוצר של תהליך המכיל חומרי גלם מסוגים שונים. יש שהחומרים חיים זמן רב בנפש עד שעולים על הדף, יש פעמים שהדרך קצרה יותר, ויש פעמים שהמילים אינן מצליחות להעביר את חומר הגלם לכדי משהו מוגמר. כל שיר והמסלול שלו.
איך חגגת וציינת את פרסום הספר?
את פרסום הספר חגגתי עם משפחתי האהובה.
אלו דברים מפתיעים קרו בעקבות פרסום הספר?
הדבר המפתיע שהתרחש בעקבות פרסום הספר הוא פגישתי עם נחמה ריבלין, אשת נשיא המדינה, וזאת בעקבות שיר אשר התפרסם בעיתונות ונבחר על ידה להקראה באירוע של עמותת "אישה לאישה". הייתה זו פגישה מרגשת במיוחד.
איזה ספר מונח ליד המיטה שלך, ולמה דווקא הוא?
ליד מיטתי מונחים בדרך כלל מספר ספרים בתחומים שונים כמו ספרי שירה, פרוזה, עיון וספרי אמנות. אחד מספרי השירה האחרונים שאני קוראת הוא ספרה המתורגם של המשוררת הפינית סירקה טורקה "כנסיית כלבים". אני אוהבת את שירתה בין היתר בשל החיבור הטבעי והנפלא שלה אל הטבע.