אריאלה גולדמינץ גרה בכרמל בחיפה, נשואה ואם לבן. בוגרת האוניברסיטה העברית בירושלים בחוגים ספרות אנגלית ותולדות התאטרון ובעלת תואר שני מאוניברסיטת חיפה בחוג לספרות עברית והשוואתית במגמת כתיבה יוצרת. עבדה כמורה לאנגלית וכמנהלת לשכה בחברות היי-טק. בשנים האחרונות עוסקת בכתיבה, לומדת ומטיילת בעולם.

איך נולד הספר?

הספר התחיל ממספר סיפורים קצרים שהבחנתי בקשר ביניהם, ומאוחר יותר אלה ונוספים הבשילו לכדי רומן-סיפורים שחוטים רבים מקשרים ביניהם. דמות משנית בסיפור אחד הופכת להיות דמות עיקרית בסיפור אחר, עלילה משנית הופכת לעיקרית. מרוץ שליחים העובר ברחבי העיר וקונדיטוריה "של פעם", הממוקמת בהדר הכרמל, בה יושבים אל שולחנות פורמייקה ואוכלים עוגות עתירות קצפת, גם הם מקשרים בין הסיפורים. הספר נולד גם משיטוט במרחב (העירוני) ובזמן (מימינו אל אמצע המאה הקודמת).

איך זה לכתוב? קשה? קל? It's complicated?

מסובך. מסובך מאוד. הכתיבה בדרך כלל לא באה לי בקלות, ורגעים בהם הטקסט כאילו כותב את עצמו קיימים, אך הם נדירים ויקרים. מעבר לכך, כתיבה יושבת בדרך כלל על פצע, גם אם אין לו ביטוי מפורש בטקסט. החיטוט בפצע הזה, דבר שבוודאי אינו קל, הוא חלק ממעשה הכתיבה. הצורך לבטא במילים, ויותר מכך – לזקק ולדייק בתיאור חוויות אנושיות – גם הוא עולה במאמץ. יחד עם זאת, היגיעה והמאמץ מהנים ומספקים, כך שלא הייתי מוותרת עליהם.

איך חגגת וציינת את פרסום הספר?

מלבד חגיגת ההשקה, שהייתה מרגשת ומשמחת, היה לי רגע אינטימי ומרגש לא פחות כשנכנסתי לחנות ספרים ביום שבו הגיע הספר לחנויות ורכשתי לי עותק. עוד רגעים מרגשים היו כשהודעתי לאנשים משמעותיים בחיי היצירה שלי ובחיי בכלל על יציאת הספר לאור.

אלו דברים מפתיעים קרו בעקבות פרסום הספר?

קיבלתי תגובות רבות מקוראים, ביניהם כאלה שהיו בטוחים שהדמויות שכתבתי עליהן הן אמיתיות, המקומות קיימים והאירועים אכן התרחשו. קונדיטוריה שקישרו אותה לספר זכתה לפריחה מחודשת, כולל עוגות שנקנו שם והוגשו בערבים ספרותיים שנערכו על הספר (לחלק מהערבים האלה, שנערכו ברחבי הארץ, הוזמנתי). כאמור, קוראים רבים חשו צורך להגיב, אנשים שאני מכירה וכאלה שלא. תגובות של שני קוראים היו מפתיעות ומרגשות במיוחד: הסופר עמוס עוז שכתב לי מכתב, והסופר דוד גרוסמן שהתקשר אליי. זה כל כך יפה בעיניי.

איזה ספר מונח ליד המיטה שלך, ולמה דווקא הוא?

מונחים שם שלושה ספרים של סופרים שהפכו את חומרי החיים שלהם לפרוזה נהדרת. "הכוח האחר" של יהודית הנדל, "סיפור על אהבה וחושך" של עמוס עוז ו"קול צעדינו" של רונית מטלון.